יום ראשון, 3 בינואר 2016

חזית הג'האד העולמי: סיכום 2015

השנה החולפת הסתיימה באקורד צורם, כאשר איום הטרור הג'האדי מתעצם וכולל יותר ויותר מדינות. אין ספק שהמדינה האסלאמית הפכה לגורם הטרוריסטי הראשי והמרכזי שמאיים על המערב, כאשר כוחותיה ממשיכות להחזיק בשטחים עצומים בשטח שבין סוריה לעיראק. יחד עם זאת, הפיגוע שהתרחש במאלי הראה כי גם ארגון אל-קאעדה לא זנח את שאיפותיו וכוונותיו לפגוע ביעדים מערביים. 

בסוף אוקטובר ארע הפיגוע במטוס הנוסעים הרוסי בו נרצחו 224 אנשים. כעבור פחות משבועיים התרחש הפיגוע בדאחייה בביירות, לבנון, שם נרצחו כארבעים בני אדם. לאחר מכן התרחשו המתקפות ביום השישי ה-13 בפריז, שגבו את חייהם של 130 בני אדם. בתחילת דצמבר התרחש הפיגוע בסן-ברנרדינו, קליפורניה, בו נרצחו 14 בני אדם. בעקבות הפיגועים נכנסה אירופה לתבהלה (היסטריה) ולכוננות מפני מתקפת טרור. בהתאם, משוריינים הוצבו במרכזי הערים וחיילים חמושים סיירו ברחובות. האיומים נמשכו גם בחגיגות השנה האזרחית החדשה, כאשר במינכן פונו תחנות רכבת לאור חשש ממתקפת מחבלים מתאבדים ובבריסל, בירת בלגיה והאיחוד האירופי, בוטלו החגיגות לאור האיום הטרוריסטי.

גם בישראל האיום מצד המדינה האסלאמית הולך וגובר. דוגמאות לכך יכולנו למצוא בהתבטאויות של גורמי מודיעין בכירים שטענו כי כוחות המדינה האסלאמית עלולים להוציא פיגועים ברמת הגולן או בדרום הארץ, באמצעות השלוחה בסיני ("מחוז סיני", לשעבר ארגון "אנצאר בית אל-מקדס"). אלוף יעקב עמידרור, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי, אמר בראיון לתחנת הרדיו 103FM כי "דאעש יכול לאיים על ישראל משלוש חזיתות, כולל מצד ערביי ישראל". יחד עם זאת, לדידו, של עמידרור, האיום אינו מיידי ו"בינתיים אפשר להתרווח בכורסה".

האפשרות שכוחות המדינה האסלאמית ינסו להוציא אל הפועל מתקפות נגד ישראל נבחנה כאן בפוסט בשם "העיניים נשואות לירושלים" (8 באוגוסט, 2014). המשפט הזה משויך לאבו מצעב א-זרקאוי, מייסד אל-קאעדה בעיראק, הארגון ממנו צמחה המדינה האסלאמית, אשר אמר כי "אנו לוחמים בעיראק ועינינו נשואות לירושלים". בעקבות המלחמה בסוריה הופיעו כתובות מסוג זה רק עם שינוי קל: "אנו לוחמים בלבנט (א-שאם) ועינינו נשואות לירושלים". 

הצטרפותם של ערבים ישראלים לשורות המדינה האסלאמית, תופעה שעמדה במרכז מאמרי "דגלים שחורים כחול לבן" (המכון למחקרי ביטחון לאומי, ספטמבר 2015), מדירה שינה מעיני שירותי הביטחון והמודיעין בישראל. תופעה זו נבחנה גם בשני מאמרים שפורסמו בתוך הספר "המדינה האסלאמית: דגל שחור מתנוסס מעליה", שפורסם במכון למחקרי ביטחון לאומי. על פי הידוע, כמה עשרות מאזרחי ישראל המוסלמים עזבו את המדינה ואת משפחותיהם בכדי להצטרף לכוחות המדינה האסלאמית. מעבר לכך, חלקם ניסו להוציא אל הפועל פיגועים בשטח ישראל.

בחודשים האחרונים ראינו כיצד מנגנון התעמולה של המדינה האסלאמית משתמש בגל הטרור שפוקד את ישראל בכדי להסית לרצח יהודים. כחלק ממסע ההסתה לרצח יהודים החלו ג'האדיסטים להשתמש בתיוג "שחיטת היהודים", שעדיין משמש כבמה מקוונת להסתה. במסגרת המאמצים להסית מוסלמים לרצח יהודים פורסמו סרטוני תעמולה שונים, כאשר בשניים מהם (הראשון ממחוז דמשק והשני ממחוז סיני) הופיעו ג'האדיסטים דוברי-עברית שאיימו על ישראל וקראו להמשך הפיגועים.

גולת הכותרת היא ללא ספק קריאתו של מנהיג המדינה האסלאמית, אבו בכר אל-בגדאדי, אשר איים כי "היהודים חשבו שאנחנו שכחנו את פלסטין ושהם הסיטו את תשומת הלב שלנו ממנה. בכלל לא, יהודים. לא שכחנו את פלסטין לרגע. בעזרת אללה לא נשכח אותה. בקרוב בקרוב בעזרת אללה תשמעו את קולות לוחמי הג'יהאד". עוד איים ש"חלוצי לוחמי הג'יהאד יכתרו אתכם ביום שאתם חושבים שהוא רחוק ואנחנו רואים אותו קרוב. אנחנו מתקרבים אליכם יום אחרי יום. החשבון שלכם יהיה קשה".

ברצועת עזה הפכו פעילי ותומכי המדינה האסלאמית לגורם שמאיים לא רק על ישראל, כי אם גם על תנועת חמא"ס, על הצבא המצרי שפועל בסיני ואף על גורמים פרו-איראניים (שיעיים) ברצועה. בשנה החולפת החלו לפעול ברצועה שתי קבוצות שייתכן והן קשורות במישרין או בעקיפין למדינה האסלאמית. האחת היא "פלוגת השיח' עומר חדיד" והשנייה היא "אחפאד א-צחאבה" (צאצאי בני לוויתו של הנביא מוחמד). שתי אלה עומדות מאחורי שיגורי טילים אל עבר דרום ישראל. אמש (2 בינואר 2016) הופיעה קבוצה חדשה: "אג'נאד בית אל-מקדס" (חיילי ירושלים) אשר נטלה אחריות על שיגור טילים אל עבר שדרות.

2015 נפתחה בסערה והסתיימה בסערה. בינואר דאשתקד התרחשו המתקפות הקטלניות בפריז: האחים סעיד ושריף קואשי ביצעו את המתקפה הרצחנית במשרדי המגזין שרלי הבדו ואמדי קוליבלי ביצע את המתקפה במרכול הכשר. בעוד האחים קואשי ייחסו את הפיגוע לארגון אל-קאעדה בתימן (חצי האי ערב), הודה קוליבלי כי פעל מטעם ובשם המדינה האסלאמית. בוידאו שפורסם לאחר הפיגועים נשבע קוליבלי אמונים (ביעה) לאבו בכר אל-בגדאדי. הוא גם הציג עצמו כ"חייל של הח'ליפות". הוא לא היה היחיד.

בשנה החולפת נשבעו ארגונים, קבוצות ובודדים אמונים למנהיג המדינה האסלאמית. כך, למשל, בפברואר נשבעו פעילים של ארגון "המג'אהדין של טימור המזרחית" (מזרח אינדונזיה) אמונים לאל-בגדאדי. במארס פורסמה שבועת אמונים מצד מנהיג ארגון הטרור הניגרי "בוקו חראם". באפריל הצהירו ג'האדיסטים מתימן על נאמנותם לאל-בגדאדי ועל ייסודו של "מחוז צנעא". ביוני הצהירו על נאמנותם למדינה האסלאמית קבוצת ג'האדיסטים מהקווקאז. באוגוסט פורסמו הצהרותיהם של ג'האדיסטים מאוזבקיסטן שנשבעו אמונים לאל-בגדאדי.

כל האמור התייחס למדינה האסלאמית, גורם אשר ללא ספק שינה את פני המזרח התיכון. יחד עם זאת, ארגון אל-קאעדה לא מוגר וגם אם הוא נמצא בתחרות אלימה ומתישה מול המדינה האסלאמית, סביר מאד להניח כי מתחת לפני השטח ממשיכים פעיליו לתכנן וליזום מתקפות נגד יעדים מערביים. הפיגוע במאלי הוכיח טענה זו. מעבר לכך, אל-קאעדה ממשיך להיות גורם בעל משקל בצפון-מערב אפריקה, בתת היבשת ההודית, באפגניסטן, בתימן ובמקומות נוספים; גם בתוך רצועת עזה.

לסיכום, גם אם בשנה הקרובה המדינה האסלאמית תיחלש (וכלל לא בטוח שכך יקרה), הרעיון שעומד בבסיסה ואשר יונק מהמשנה התיאולוגית-פוליטית (או - האידיאולוגיה הדתית) של הסלפיה-ג'האדיה, ימשיך להתקיים ולהסעיר את מוחותיהם של מוסלמים סונים מרחבי העולם. אלו לא זקוקים לתשתית של מסגד בכדי להקצין. כיום עומד לרשותם מערך תעמולה מתוחכם באינטרנט שמכשיר פיגועים, מדריך כיצד לבצע אותם ומצדיקם. משום כך סביר כי גם בשנה הקרובה נהיה עדים ליציאה של בודדים או קבוצות לחזית הג'האד או מנגד, לניסיונות ליישם ג'האד בתוך ארצותיהם, תהיה זו תוניסיה, לוב, סומליה, אנגליה, ישראל, ארצות הברית או אוסטרליה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה