יום שישי, 2 בנובמבר 2012

התנועה הסלפית-ג'יהאדית כופה את חוקי השריעה במצרים

מצרים עוברת תהליך של אסלאמיזציה * מעבר לכוח הפוליטי של המפלגות האסלאמיות כמו הצדק והרווחה של האחים המוסלמים וא-נור של הסלפים, מתפתחת במצרים תופעה שמוכרת דווקא ממדינות שכופות את ההלכה האסלאמית (השריעה) כמו סעודיה ואיראן * תופעה אשר הולכת ותופסת תאוצה במצרים - משטרת דת, או בשמה האסלאמי – 'הרשות לעשיית טוב ולמניעת האסור'. 
ביום חמישי (1 בנובמבר) פורסמה ידיעה באתר האינטרנט של אלערביה העוסקת במקרה בו שני אחים הותקפו על ידי קבוצת סלפים וחברי 'הרשות לעשיית טוב ומניעת האסור'. מהידיעה עולה כי חבורת סלפים "מזוקנים" רדפה אחרי בעל חנות וניסתה לרצוח אותו לאחר שלפי טענתם הוא דיבר בצורה לא מכובדת לאחד מפעילי הקבוצה שביקש להשתמש בשירותים שבחנות ללא רשות. כאשר אחיו של בעל החנות נזעק למקום, הוא הואשם על ידי הסלפים ואנשי 'הרשות לעשיית טוב ומניעת האסור' כי הוא "קילל את האסלאם" ואלו בתגובה רצו לחתוך את לשונו. שני האחים הסתתרו בבית אביהם שקרא למשטרה לאחר שהסלפים צרו על הבית ודרשו למצות את "גזר הדין".

שלושת הסלפים שהואשמו ברצח הנער
לא מדובר במקרה יחיד שארע בעיר סואץ וקשור לאלימות וכפיית האסלאם על האוכלוסייה המצרית מצד גורמים המזוהים עם התנועה הסלפית. בתחילת חודש יולי נעצרו שלושה סלפים בעיר הנמל סואץ לאחר שדקרו למוות נער שטייל עם חברתו. הנער נדקר לאחר שהשלושה שאלו אותו לפשר מעשיו עם הבחורה ולטיב הקשר ביניהם. כאשר הנער ענה כי אין זה מעניינם הוא נדקר ומאוחר יותר נקבע מותו בבית החולים.

בבחירות לפרלמנט במצרים זכתה המפלגה הסלפית, "א-נור", ביותר מעשרים אחוזים מסך קולות המצביעים. יותר מאשר כל המפלגות החילוניות והלא-אסלאמיות גם יחד. נוכח הידוע כי מפלגת "החירות והצדק" המזוהה עם האחים המוסלמים, אשר התנועה הסלפית התפצלה מהם, זכתה ביותר משישים אחוזים מסך קולות הבוחרים, יש בסיס לטענה כי האוכלוסיה המצרית בחרה "אסלאם".

התנועה הסלפית כפי שאנו מכירים אותה כיום צמחה במצרים בשנות העשרים. אחד מהחשובים שבקרב ההוגים הסלפים בזמנו היה מחמד רישד רידא, מורה סורי שהשתקע במצרים ולימד באוניברסיטת אל-אזהר היוקרתית. מתלמידיו המפורסמים היו המופתי חאג' אמין אלחוסיני וחסן אלבנא, צעיר כריזמטי מאלכסנדריה שהתמסר כל כולו ללימודי האסלאם והקים בשנת 1928 את תנועת ההמונים – האחים המוסלמים. אלבנא היה הוגה סלפי חשוב בפני עצמו והתווה את הדרך למאבק הדתי – הג'יהאד – נגד הכופרים שמנעו מהאסלאם לשוב לגדולתו והיו אחראים לקריסתה של האימפריה האסלאמית העות'מאנית.

אז כמו היום, הכופרים הם אותם כופרים, רק בשינוי קל. את מקום האנגלים תפסו האמריקאים ולצד היהודים כאויב נוספה לה מדינת ישראל, אשר למען אי-הקמתה שלחו האחים המוסלמים לוחמים (מג'אהדין) להשתתף במלחמת העצמאות. חסן אלבנא קרא לג'יהאד והאחים המוסלמים הפכו למתנגדים הגדולים והפעילים ביותר של התנועה הציונית וההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

למרות עשרות שנות דיכוי ורדיפה מצד נאצר ולאחר מכן (במידה פחותה) מצד סאדאת ומובארכ, הלכה תנועת האחים והגיעה לממדים עצומים. כיום התנועה פועלת בכל העולם – האסלאמי והלא-אסלאמי כאחד. אמנם קיים שוני בין האחים בסוריה לבין האחים בירדן או במצרים, אך יחד עם זאת, רב המשותף על פני המפריד. המטרה הסופית – התגבשותה של האומה האסלאמית תחת הח'ליפות האסלאמית. מאחר ואלטרנטיבה שלטונית זו לא מסתדרת עם השלטון הרודני של המאה העשרים, פעלו המשטרים הערביים השונים לדכא את האחים ולעקרם מכוח. אף על פי כן, המשיכו האחים לשגשג ולצבור עוצמה חברתית, פוליטית וכלכלית, במידה כזו שתמיד יישארו בקדמת הבמה וכאלטרנטיבה שלטונית.

הניסיון להכיל את האחים לצד הרצון של האחים להיכנס למשחק הפוליטי בשביל לממש את כוחם ההולך וגדל הביא לכך שבמהלך השנים התפצלו מהאחים קבוצות מיליטנטיות שלא הסכימו להשתתף כלל במשחק הפוליטי ולניסיונות ההכלה של המשטרים הערבים השונים. קבוצות אלו קראו לשימוש בכוח לצורך מימוש המטרה (המשותפת גם לאחים כאמור) – החלת חוקי השריעה והקמתה מחדש של הח'ליפות.

לאחר שזכו המפלגות האסלאמיות בבחירות לפרלמנט קיבלו הסלפים גושפנקא רשמית מהעם המצרי העצום (מעל שמונים מיליון בני אדם) וגושפנקא זו לא נותרה ריקה מתוכן. מצרים החדשה, זו שהצביעה לאסלאם, השילה מעליה את מעטה החילוניות והמודרנה והתעטפה מחדש בלבוש אסלאמי מסורתי. במצרים החדשה שוחרר מהכלא השיח'מוחמד אל-זואהרי (אפריל השנה), אחיו הצעיר של מנהיג של מנהיג אל-קאעידה אימן אל-זואהרי. לאחר שחרורו מהכלא של אל-זואהרי הצעיר הוא הקים תנועה חדשה שתייצג את הזרם הסלפי-ג'יהאדי בשם ג'יהאדי-אסלאמי-דעוה.

במצרים החדשה האסלאם הפוליטי הוא הקונצנזוס. האלוף במילואים עמוס גלעד טוען כי "מתוך הרצון לדמוקרטיה, צמחה במצרים דיקטטורה מזעזעת". בדיקטטורה המצרית החדשה האיבה למערב ולמדינת ישראל היא דבר של מה בכך, איבה המובנית בהלך הרוח ברחוב ובממשל, באקדמיה ובאמצעי התקשורת.

הפריצה לשגרירות הישראלית בקהיר (שעדיין לא נפתחה מחדש מאחר ולא נמצא לה מקום - איש אינו מוכן להשכיר את הנכס שלו לשימושם של הישראלים) וגירוש הסגל הדיפלומטי הישראלי לצד ההתפרעויות מול שגרירות ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות בתגובה לסרט "התמימות של המוסלמים", מראים כי ישנה תמיכה חזקה של הרחוב המצרי בארגונים האסלאמיים והמיליטנטיים הקוראים תיגר על שלטון האדם ומבקשים להחליפו בשלטון האל. יחד עם זאת ולהבדיל ממקומות אחרים, רק במצרים צצה לה משטרת דת מהמודל הסעודי והאיראני. משטרת דת שכופה על האזרחים ציות מוחלט ועיוור לחוקי השריעה ומענישה את אלו שסרחו וחרגו מן המותר.

עיתוני מצרים מסקרים ברצון את מנהיגי הזרם הסלפי-ג'יהאדי (זרם זה נקרא גם אנצאר אל-שריעה – "תומכי השריעה") וכך המצרי הממוצע מוצא עצמו קורא על משנתם של תומכי הג'יהאד בעיתונים הראשיים במצרים. רק לאחרונה פורסמו בפלטפורמות המקוונות של אל-קאעידה והג'יהאד העולמי הראיונות המלאים שערך העיתון 'אל-שורוק' עם מוחמד אל-זואהרי ועם השיח' אחמד פואד עשוש, אחד התיאורטיקנים הראשיים של הזרם הסלפי-ג'יהאדי במצרים. בראיונות הללו שוטחים שני ההוגים הסלפים את משנתם הדתית-פוליטית-חברתית וקוראים לנשיא מצרים הנבחר, הדוקטור מוחמד מורסי איש האחים המוסלמים, לקבל עליו את החוק האסלאמי ולנהל את המדינה כאילו היה ח'ליף שתפקידו לאכוף את חוקי המדינה האסלאמית.

במצרים החדשה, זו שמשטרת הדת משליטה טרור ברחובותיה ומאיימת לחתוך את לשונם של אלו ש"קיללו" את האסלאם, ארגוני טרור יכולים להתבסס בקלות יתרה ולגייס תומכים מקרב ההמונים הזועמים שהצביעו בבחירות דמוקרטיות מתוך תקווה לראות בשינוי – שינוי אסלאמי – המתחולל במצרים. קבוצות כמו "החזית הסלפית המג'אהדה[לוחמת הקודש]" פועלות בצורה חופשית ומפרסמות קבל עם ועדה את הגיגיהן וכלי התקשורת מפרסמים בהתלהבות יתרה כל ידיעה חדשה הנוגעת לתנועות הג'יהאדיות, המעניינות את כל העולם בשל הקשר האידיאולוגי עם ארגוני טרור דוגמת אל-קאעידה או אל-ג'יהאד המצרי, הקבוצה שאימן אל-זואהרי עמד בראשה עד שהפך למנהיג אל-קאעידה לאחר חיסול בן-לאדן.

בדומה לתהליך האסלאמיזציה שעברה מצרים לאחר הכיבוש הערבי-אסלאמי במאה השביעית, כיבוש שהפך את הארץ הזו לחלק מהאימפריה הערבית-אסלאמית, כך מצרים כיום נכבשת מחדש בידי כוחות הכופים אסלאמיזציה של המדינה כמוסד ושל האזרחים המרכיבים את המוסד הזה. הנפגעים הראשונים הם כמובן בני המיעוטים המתגוררים במצרים בראשם הנוצרים הקופטים אך גם השיעים והחילונים צפויים לסבול מתהליך החזרה לדת העובר על מצרים.

תהליך "האסלאמיזציה מחדש" שעוברת מצרים בעל השלכות על ישראל. העובדה כי המשטר המצרי בראשות מורסי איש האחים המוסלמים אינו עושה דבר בשביל למגר את הנוכחות של קבוצות סלפיות המאפשרות את הקמתן של משטרות דת וצניעות כמו 'הרשות לעשיית הטוב ומניעת האסור', מחדדת את התחושה כי פני מצרים החדשה לעימות עם מדינת-ישראל וזאת כפועל יוצא של השקפת העולם האסלאמית-פונדמנטליסטית (יסודנית) והאנטי-מערבית (שלא לומר האנטי-ציונית ואף האנטישמית) המתבטאת במשנתם של האחים המוסלמים מזה ושל הזרם הסלפי-ג'יהאדי מזה. השקפת עולם זו מקדמת את כפיית השריעה על הזולת ואת הכפפת העולם כולו תחת שלטון האסלאם, קל וחומר את מדינת-ישראל כמדינת העם היהודי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה